<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן י"ח</h1>
<h2>דף לה:</h2>
חלב שלא היה ישראל בתחילת חליבה אסר רבינו תם. אבל אם מוכר הגבינה לישראל לאחר שיעשנו מן החלב [מותר], דלא טרח לערב בו חלב טמא אחרי שאינו מעמיד. חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו כולו, ולא הספיק [ישראל] לבוא עד שחלבו הרבה מן החלב. ששמעתי כן מאשלי רברבי הר' יצחק ב"ר ברוך להכשיר כשלא מצא היהודי שום בהמה טמאה בעדר. אני לא התרתי כי ראיתי ר"ת שהקפיד הרבה על רבינו שמואל, שהתיר בכה"ג שהיה לו רחלות הרבה והיו רחוקות קצת מבית היהודים ועומדות בבית הגוי, והיה רבינו שמואל שולח בתו ושמה מרונא לראות ולא היתה מספקת לבא שם עד שחלבו חציו או כולו. ואע"פ שמצינו שהקילו חכמים גבי מיא מבי ארמאה שלא לחוש לגילוי החמור משום מנקרותא קפיד גוי, ובזמנינו מאוסים חלב טמא, וקים לי שנזהרים ממנו מחמת מיאוס. אפילו הכי אין להקל ולחלק בין גוים הללו לשאר גוים הואיל ולא חילקו חכמים בדבר. ומיהו היכא דדעת הגוי להעמיד החלב ולמכור הגבינות לישראל, נראה לי שאין לחוש לשמא עירב בו חלב טמא, כי מה ירויח בכך כיון שאינו עומד. ואפילו היה דבר טמא בעדרו היה נראה לר"ת דמותר מטעם זה. אעפ"כ טוב לכתחילה ליזהר. אבל דיעבד ראוי לחוס על ממונם של ישראל שלא לאסור את המותר. אמר לנו, פעם אחת היו לרבינו שמואל רחילות בבית הגוי בעירו ולא היה בני ביתו בתחילת חליבה. והקפיד רבינו תם ואמר דבכי האי גוונא יש לו לחוש לחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. כיון שהוא של ישראל. דשמא יגנוב הגוי ויתן חלב טמא תחתיו. ולא [רצה] בכך להתיר מטעם זה דישראל יוצא ונכנס, כיון שהיה מכיר בהם הגוי שלא ממהרים לבוא בתחילת החליבה. מעשה בישראל אחד שהלך לכפר לעשות גבינה ולראות חליבת החלב. ובשעה שהלכו לחלוב לא בא מתחילת החליבה. ושאלו את [רבינו] אם יש לחוש משום חלב טמא שהיה כבר בקדירה. (דהיתר) [והתיר רבינו הגבינות] משום דגבינת הגוים לא נאסרה משום חלב טמא דאינו מעמיד. [וכן פירש] ר"ת בפרק אין מעמידין גבי טעמא דאסרו גבינת הגוים משום ניקור ומסיק משום דאי אפשר בלא צחצוחי חלב. ומפרש רבי התם דלא גרסינן "אלא". אלא אטעמא דניקור קאי, דאי אפשר בלא צחצוחי. והארס מתערב שם וראיה מירושלמי [ה"ח] כדבריו דקאמר הארס עומד בין הנקבים. ולא כפירוש ר' שמואל דגריס "אלא" ומפרש דאי אפשר בלא צחצוחי חלב. ודוקא חלב שחלבו גוי ולא היה בדעתו להקפיא אסור. אפילו עשה ישראל ממנו גבינה, דחיישינן שמא יש בו חלב טמא אע"ג דלא קאי ביני אטפי כדאמר שם. אבל הכא שרי אפילו לא ראה ישראל החליבה כלל, מאחר שדעתו של גוי להקפיא כל החלב, ומשום שומן חזיר לא שייך הכא. ומיהו [לכתחילה] אין להקל כי פשוט בכל ישראל שהולכים לראות החליבה אפילו כשרוצים לעשות הגבינה מן הכל. אפילו אם נפשך לאסור הכל היכא שלא ראה כלל, משום דשמא אין בדעתו להקפיא הכל, מכל מקום היכא שראה רק התחלה מותר, דגוי מירתת וירא לערב חלב דירוק, לגבי חלב טהור דחיור כי נראה (כעז) [בעין] ופן ירגיש ישראל בדבר ויפסיד חלבו. ושמע רבי פעם אחת אמר גוי לישראל ליקח גבינה מחלבו, והיה החלב נחלב כבר והלך ועשאום, והתירם רבינו תם. ואמנם אין להקל.
